יום שבת, 28 בדצמבר 2013

בחורים קשוחים מאת אנדרו דאוסון


במשך השנים האחרונות עסקתי רבות בשאלה הנצחית שמטרידה הרבה מאומני הלחימה. מי הם החברה הכי קשוחים באמת ? אני רוצה להקדים ולהגיד כי יש גם הרבה בחורות קשוחות.
אם כך מי הם? אופנוענים מגודלים מכוסי כתובות קעקע? אולי עבריינים לשעבר? יתכן ושחקני פוטבול? אולי גלוחי הראש ? שנאה יכולה לפתח מה שחלק מהאנשים יזהו כאומץ.אני עבדתי במלון אלביון שנמצא בנמל ניוקסל אוסטרליה.ואני חושב שראיתי וספגתי מכות מאנשים קשוחים בזמן שעבדתי שם.לשמחתי ימים אלו חלפו והיום אני תלמיד של אומנויות לחימה פנימיות, נשוי לג'ניפר היפה ואב לשתי בנות מקסימות. אני אדם בר מזל. נחזור לשאלה, מי הם החברה הקשוחים? האם תהיתם על כך? 
האם בלכתכם ברחוב התבוננתם על מישהו וחשבתם האם אוכל להתמודד אתו? אל תתייאשו אני מצאתי את החברה הקשוחים. כאשר התבוננתי בקופסת הטמטום (טלוויזיה) באחד הערבים הקרינו תוכנית על המחלקה האונקולוגית בבי"ח 'מטר' והאנשים שרואינו היו באלפי מונים חזקים וקשוחים מכל מי שנלחמתי אתו! בכדי להתמודד עם סרטן או מחלות סופניות אחרות , נדרש הרבה יותר אומץ מאשר להתמודד עם כל סוגי הטיפוסים שהזכרתי קודם. לכן בפעם הבאה כשתראו משהו שאתם חושבים שהוא קשוח, זכרו שכמו צ'י , עוצמה אמיתית היא פנימית לא חיצונית ולהגן על עצמך בקרב רחוב הוא לא דבר קל, אבל בהשוואה למחלה סופנית?  -אני רוצה להודות למורה הדרך שלי בים אומנויות הלחימה הפנמיות מרק בויס.

יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

צ'י גונג- הגיגים



צ'י גונג

בדד נושבת הרוח
הראש בעננים
 הרגליים שורשים 
לפני ההתחלה 
בטרם היות, ריבוא הדברים

הריק הגדול

שבא מבפנים 
אין ין 
אין יאנג
רק היש/אין סופי


יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

כאשר בא לך לפרוש מאת :מסטר ארל מונטגיו

                                                

כל אחד המתרגל טאי צ'י צ'ואן תקופה של שנה ומעלה חווה בשלב  זה או אחר של האמונים את מה שגם המורים הגדולים חווים, חוסר ביטחון באומנות ובעצמם. הבעיה עם הטאי צ'י צ'ואן שהיא כל כך לא מורגשת ביכולות הרפוי האדירות שלה כך שאנו לא מבחינים בהשפעה הפנימית שיש לאומנות זו ועל השנויים הנפשיים והגופניים שהיא גורמת. אנחנו רק מרגישים טוב.זה דומה במקצת להחלטה שלנו לצום בכדי לנקות את הגוף מרעלים ואכן אחרי יומיים של צום אנחנו מרגישים נהדר שמייד אנחנו חוזרים להרגלי התזונה הקודמים במחשבה שנרפאנו! ואז אנחנו שוב אוכלים את כל הדברים 'הטובים' שאהבנו ושוב חוזרים למצב שלפני הצום של גוף חסר אנרגיה ועם עצירות פיזית ונפשית.
הדבר דומה עם טאי צ'י צ'ואן, התבנית גורמת לנו להרגיש טוב, כל כך טוב עד שבשלב מסוים אנחנו מאטים את קצב האימונים אפילו עד הפסקה מוחלטת! ההרגשה הטובה מהתרגול נשארת זמן מה גם לאחר הפסקת התרגול מה שעוזר לנו להמשיך ולתרץ את העובדה שהפסקנו להתאמן, אחרי הכול זה דורש זמן ומאמץ, במיוחד מוקדם בבוקר. כיצד סידרה זו של תנועות יכולה בכלל לעזור לי? זהו אחד התירוצים שמשתמשים. בודאי זו המצאה של משהו בכדי לעשות כסף זה עוד אחד מהתירוצים. גם למורים ישנם ספקות לגבי האמנות ומתייחסים אליה כאל תרגילים פיזיים שאפשר להוסיף או להחליף אותה בשחייה או הליכה וזה אפילו עובד לתקופת מה. אבל אחרי תקופת מה הגוף ובמיוחד הנפש מחליקים חזרה לאורח חיים מערבי מלווה בדיכאונות שתית קפה מרובה (כתחליף לטאי צ'י צ'ואן, כי הוא גורם לנו להרגיש טוב) אשר מחמיר את תחושת הדיכאון.בסיכומו של דבר החיים לא נראים טוב כמיקודם במיוחד אם אתה בן 45 בערך הכול נראה חסר מטרה ואנחנו הופכים להיות ככל השאר הסובלים מרמה זו או אחרת של דיכאונות
הדבר טוב בתנאי שזה משיב אותך לנתיב הנכון של חזרה לאמונים וזה גם מחזק את התחושה שיש משהו קסום בסדרה יחסית פשוטה של תנועות.
בסיכומו של דבר אנחנו מכוונים ע"י 'האני העליון' , המדריך הרוחני, או ' המלאך השומר' לא משנה איך תקראו לזה , להתאמן שוב. תחושה זו יכולה להתעורר בכל רגע ובכול מקום זה מעין דחף לתרגל את הטאי צ'י. בעלי המזל נשמעים לעצה ומתרגלים מיד יש כאלה שרק ברגע שחוזרים לקבוצה ואלו שמוצאים את התירוץ לדחות בדרך כלל ממשיכים את הניתוק מהאומנות ושוקעים יותר ויותר בהנאות מידיות . לעומת זאת אלו אשר נשמעים לעצה, מבנים עד כמה הטאי צ'י צ'ואן היא מתנה נפלאה. התחושה הנפלאה של חיות, של נתינה ואהבה סביבך, צחוק והנאה אמיתית מהחיים וממשפחתך חוזרים מיד יחד עם החזרה לאימונים. הדבר המדהים בתופעה הזו של חזרה לאימונים אחרי הפסקה, רמת האמונים טובה מבעבר, לא נסוגותה בגלל ההפסקה באימונים. זה כמו תהליך עיכול שנישלם ומאפשר התקדמות, זה כמו לקחת את הצעד הבא בשלבי סולם האימונים. הכול נע כמו שצריך. הזרועות במיוחד נעות בצורה אותה לא חוויתה בעבר. יכול להיות שידעת על צורה כזו של תנועה אבל לא התנסת באיכות כזו. הנשימה נעשית בהרמוניה מושלמת עם התנועה. ולמרות שאתה לא מודע לכך גם הצ'י זורם בחופשיות גדולה יותר מאזן את הגוף והנפש . זהו ההילינג העיקרי של הטאי צ'י צ'ואן באיזון היין והיאנג. בהיותו ' מלך הצ'י גונג' משתלט תרגול הטאי צ'י צ'ואן על שאר התרגולים אולי חוץ מהקטות של ה Wudang  אשר בשילוב עם הטאי צ'י יביאו את המתרגל לתחושה נפלאה. היזהרו!! מהתחושה הנפלאה כי תחושה כזו יכולה להביא אתכם שוב להפסקת האמונים כי אנשים ברגע שהם מרגישים טוב חושבים שהם לא צריכים דבר.
ברגע שתדעו שעצם תרגול הטאי צ'י הוא המאזן והמרפא אתכם , אז תתחילו לתרגל כל יום לא משנה כמה נפלא תרגישו מתוך ההבנה שסידרה זו של תנועות היא זו הגורמת לכם לתחושת בריאות ואיכות חיים.
כל אחד שאני מכיר בשלב זה או אחר עבר דרך שטח זה של התפתחות, כולל אותי! נראה שזה חלק אינטגרלי מההתפתחות באימונים. חלק לא חוזר לאימונים לעולם, אבל אלו שכן נהנים מחיים אנרגטיים מחודשים כאשר הם נשענים יותר על איזון מאשר על צ'י יאנגי צעיר. טאי צ'י צ'ואן חשוב במיוחד בשלב בו יש ירידה ביאנג צ'י בערך בגילאים 40-45 . זה בגברים 'המנופאוזה הגברית' (הפסקת המחזור) זה השלב בו רבים רוכשים מכונית ספורט אדומה. לכן תחסכו לכם הרבה כסף אם תשובו לאמונים שהם הרבה יותר טובים ממכונית ספורט

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

מורה דרך הגיגים



מורה דרך

 
'מורה דרך' מושג מעורפל על אחד שמכיר  ועל אחרים
 
שהולכים , עד שמכירים
 
המורה נעלם נשארת רק הדרך ואנשים
 
שהולכים, ביחד או בנתיבים שונים.
 
וזו המלכודת הגדולה של המורה המאבד 'מגדולתו'.
 
במקום להראות, מסתיר
 
במקום להרפות, כובל, את עצמו ואת ההולכים עמו 

במקום 'הדרך' מראה הוא את עצמו
 
 

Being a Man

ידידי היקרים בתקופה זו שבה העצמה נשית וכוח נשי ומעגלי נשים כל כך פורחים והגברים כל כך לא מוצאים את עצמם. אני רוצה להזמין אתכם לצפיה בראיון שנערך עם רוברט בליי  ולצאת למסע משותף  להבנת מהו הגבר החדש


יום שישי, 29 בנובמבר 2013

התנצלות


במפגש הטאי צ'י שנערך היום בהוד השרון טענתי בצורה גורפת כי לא ניתן לחזק את המערכת החיסונית, הדבר נכון אבל רק בחלקו. לא ניתן לחזק את המערכת אבל בהחלט ניתן לתמוך בה או לחזק אלמנטים מסוימים וכן בהחלט תזונה יכולה לתמוך וכנ"ל פעילות גופנית ומדיטציה. איך כל אחד תומך לא אפרט. אבל ישנה אשליה שמוזנת ע"י גורמים שחלקם בעלי עניין שאותה למעשה רציתי לקעקע והיא ששימוש מספיק באותם אלמנטים תומכים יחסוך מאתנו מחלות ובעיקר מחלות חורף. את הגישה הזו דוחפות בעיקר יצרניות תוספי המזון שמספקות שיקויים מצמחים כאלו ואחרים, הסיבה לכך שתוספים אלו נכללים בתוספי מזון אינה בגלל טבעיותם אלא מכיוון שבהיותם כאלו אינם צרכים לעמוד בתנאים המחמירים של תרופות וכן אינם צרכים להוכיח יעילות.
בימים אלו הפסידה חברת אלטמן במשפט בדיוק על רקע זה
פסק דין טבע אלטמן

הומור עם שיניים. מאת הדי בן עמר


בשבוע שעבר הצלחתי להעליב גם את בן-דוד שלי זמיר.
זמיר הוא הבן-דוד הקרוב אלי ביותר. היו פעמים במהלך חיי שהרגשתי שהוא יכול היה להיות אחי הצעיר, אם רק היו לי אחים. כמוני גם הוא גדל תחת אמא ממוצא רומני שיש לה השקפת עולם מתוסבכת ומורכבת כמעט כמו זו של אמי, עד שאפילו ניתן היה להתבלבל לפעמים בהתנהגויות שלהן ולחשוב ששתיהן נולדו לאותה אם.
אלא שאמא של זמיר הייתה אחות של אבי, שכבר איננו בין החיים כיום. היא כן.
זמיר בעיסוקו מציץ כל היום אל עומק הפה של אנשים אחרים. הוא גם עושה שם דברים שעל פי כל קריטריון של אירגונים הומניטריים שונים נחשבים למעשים שעליהם נותנים את הדין בבתי-משפט בינלאומיים, אבל אנשים משלמים לו על המעשים הללו בשקלים אמיתיים וטובים.
אני לא ממש יושב בחדרו בעת שאנשים מתיישבים על הכורסא או מיטת הטיפולים או איך שלא נקרא הכסא החשמלי הזה של הנידונים, אבל כשאנשים מתיישבים אצלו בכורסה הזו ופותחים את הפה והוא מציץ אל תוכו עם שפאכטל חיטוט קטן ועם מראה מיניאטורית עגולה, אין לי ספק שהוא גם אומר להם דברים כמו: "מי עשה לך את הזוועה הזו?", ואולי גם "נו, טוב, ככה זה – רוצים לחסוך מאה שקלים ובסוף משלמים אלפי שקלים במקום".
אין רופא שיניים שלא אומר את זה. זה חלק משבועת היפוקרטס של הדנטיסטים.
בן-דוד שלי זמיר הוא אדם מאוד רוחני. עד כדי כך הוא קשור בעניינים שבהם רוח ונפש כרוכים יחדיו עד שאני משוכנע כיום, למרות שאין לי הוכחות מדעיות על כך, שהוא בחר במקצוע הזה כי הוא חשב שאם יביט מספיק עמוק לתוך הפה של הפציינט, הוא יצליח דרך הגרון לראות את נשמתו של המטופל ואולי אפילו יביא לה-עצמה מזור תוך כדי שהוא מטפל בדרך גם בעניינים שוליים כמו שיניים, חניכיים ולסתות.
אבל עם השנים הסתבר לו שכל מה שהוא רואה שם הוא שיניים, לשון, ואולי את ההתחלה של הגרון עם הצ'ופצ'יק ההוא שמתנדנד בקצהו שעד היום אינני יודע בוודאות מה תפקידו. וגם הוא רואה שם בעומק הפה את מספר חשבון הבנק של הפציינט. אבל על בן-דודי זמיר אני חייב לציין שבניגוד למקובל במקצוע שלו הוא אינו הופך את חשבון הבנק של הפאציינט לעיי חורבות. בתור אחי-הצעיר-וואנבי גם הוא למד יפה את האמנות של אי-עשיית כסף בחיים.
אז כאדם רוחני הוא הלך ללמוד אמנויות-לחימה ופילוסופיה של המזרח.
זה קרה לפני הרבה-הרבה שנים, מתישהו בשנות השבעים, בערך באותה תקופה שבה הלכתי גם אני לעסוק באמנויות הלחימה של המזרח ולמצוא לי לחיים מורה-דרך מזרחי. "מזרחי" בימים ההם כוונתו הייתה סין או יפן או קוריאה או משהו מהסוג זה, ולא זמר חתונות או זמר שממלא אולמות אפילו יותר גדולים.
כמו היכל נוקיה, למשל.
אבל בן-דוד שלי זמיר התחיל את מסעו הרוחני למזרח שנתיים לפני שאני עשיתי את זה, מה שאומר שכשהתחלנו להתאמן יחד בימים ההם באורח קבוע זה עם זה בימי שישי, בשעות שלפני שהערב יורד, על חוף הים של תל-ברוך, הייתי יוצא מכל אימון כזה בשן ועין ועם הרבה סימנים כחולים.
המונח "בשן ועין" הוא רק דרך שימוש בביטוי הנפוץ שעכשיו כבר התיישן, משום שאמנם יצאתי מעת לעת עם עין כחולה או שחורה או שתומה זמנית, או אפילו עם צלע סדוקה או עם אף פחוס מכפי שהיה לפני שהאימון התחיל, אבל בשיניים שלי בן-דודי זמיר לא פגע מעולם. אני מניח שזה משום שבמקרה כזה הוא היה צריך לתקן את הנזק במו-ידיו, ובן-דוד שלי זמיר מעולם לא לקח ממני כסף עבור טיפול בשיניי.
צריך לדעת לבחור קרובי משפחה, אתם יודעים.
לעובדה שנהגנו להתאמן בחוף הים של תל-ברוך הייתה משמעות רוחנית מיוחדת גם כן – אני רוצה לומר לכם שיש לאימון אווירה מסוג שונה לגמרי כשאתה עומד יחף על החוף הזך לבוש בחליפת הקראטה, כפות רגליך מתחברות אל אמא-אדמה באמצעות החול שתחתיך, או באמצעות גושים קטנים של זפת שחורה שלא ניתן להוריד אחר-כך, או באמצעות עטיפה דביקה של ארטיק או שאריות של סנדביץ' עם גבינה, מיונז ונקניק –ולפעמים אפילו חתיכת עגבניה - שהשאירו אחריהם המתרחצים ושעליהם אתה דורך בתחושה של גועל לא קטן, מצידך האחד נמצא הים על גליו המקציפים כשהוא לוחש וגועש, ומצידך השני מביטות בך הזונות שעל הצוק כשאתה נותן, או בעיקר חוטף, מכות מהסוג הקשה.
עכשיו כשאני חושב על הסיטואציה הזו, עם המכות מצד אחד והזונות מהצד השני, אני חושב שזה הדבר הכי קרוב לסאדו-מאזו קשה שהגעתי אליו במהלך החיים.
וכל זה בלי לשלם אפילו אגורה.
עד היום, אגב, אני מקפיד להתאמן מעת לעת בתרגילים הבסיסיים של הקראטה, אבל אני עושה את זה בחצר הבית והיריב שמולי הוא שק האיגרוף שקניתי במיטב כספי. יש בכך יתרון גדול, אני מספר לכם כאן, משום שאני מקפיד לקנות שקים מהסוג שלא מחזיר מכה תחת מכה, ויש להניח שאם אקלע פעם לקטטת-רחוב איעלב מאוד אם היריב שיהיה מולי יתחיל פתאום להכות אותי חזרה.
אז בחיי היום-יום אני משתדל להתחמק מכל מצב שנראה לי שצפוי בו עימות חזיתי. כי מה שיפה באמנויות לחימה הוא שהן מקנות לך כל כך הרבה ביטחון עצמי, עד שאם פעם מאוד חששתי שיחשבו שאני פחדן, היום בכלל לא מפריע לי שאני כזה.
אני בורח עם המון ביטחון עצמי, מה שמקנה לריצה שלי מהירות כפולה, מעניין לציין.
האמת היא שהתחלתי לעסוק באמנויות-לחימה עקב אירוע רוחני, ספיריטואלי ממש, שניתן לקרוא לו אפילו הארה. ההארה הזו באה לי כשהלכתי עם בת-הזוג שלי אז, אולה ליט השוודית שכמעט התחתנתי איתה, לקולנוע כלשהו בתל-אביב, ובכסאות שמספרם היה רשום על הכרטיסים שלנו ישבו שלושה גברתנים שהביטו בי במבט מהסוג שבקריקטורות נהגו פעם לכתוב על זה "ללא מילים".
ובאמת לא היה צורך במילים. הבנתי בדיוק מה המבט הזה אומר.
הסברתי לאולה באותם רגעים שאין לי כוונה לרדת לרמה הזו, הגם שלא היה דבר שאותו רציתי יותר בסיטואציה הזו מאשר לרדת לרמה הזו בכל הכוח שיש בי. אבל היה ברור לי שאחרי שארד אליה יהיה לי קשה מאוד לקום חזרה.
אז הלכתי ללמוד קראטה.
לסגנון שלמדתי באותם ימים קראו "גוֹ-ג'וּ ריוּ"', כש"גוֹ-ג'וּ" פירושו ביפנית "רך-קשה" או להיפך, והבנתי שזו בחירה חכמה מאוד של שם. במיוחד הבנתי את זה בכל פעם שאגרוף קשה של הבחור שעמד מולי על המזרן פגע בחלק הרך של הגוף שלי, ויש לי כמה וכמה חלקים כאלה.
רק לא הבנתי למה זה לא עובד לשני הצדדים, העניין הזה עם ה"גוֹ-ג'וּ".
בן-דוד שלי זמיר הלך רחוק יותר ממני בעניין הרוחני האמור. בעוד שאני הלכתי מכאן והלאה והעמקתי בכתביהם החודשיים של הוגים מהסוג של יו הפנר ולארי פלינט, שהוציאו הגיגים שנקראו "פלייבוי" ו"פנטהאוז" במקביל, ואפילו הרחבתי את השכלתי עם כתבי-הגות שנקראו "האסלר" ו"מייפייר" ועוד הגיגים שאת כותביהם אינני מכיר, בן-דודי זמיר החליט שהקראטה היא שיטה נוקשה מדי ושהוא מחפש אמנויות-לחימה מרחיקות-לכת יותר בעניין הזרימה של התנועה והמעגליות שלה ושל החיים בכלל, ועל כן הוא למד את אמנות  הטאי-צ'י-צ'ואן – שהשם שלה קוצר ל"טאי-צ'י" כשמחיר הדיו שבמדפסת התחיל לעלות על מחיר המדפסת עצמה – ואחר-כך המשיך ולמד צ'י-קונג. במהלך השנים הוא גם נסע למזרח ולמדינות שונות שבהן היו מורים שהתמחו בלחיות על חשבון התלמידים שלהם שמכל העולם, ולא רק זאת אלא אפילו הגיעו לדרגת רב-אמן בתחום הזה.
עד שהגיע היום ובן-דוד שלי זמיר נעשה אף הוא מורה.
בן דודי זמיר נעשה מורה רוחני וגופני בה בעת, ורק את אמנות התנועה הרכה, המעגלית, שבה הכסף עובר מהכיס של התלמידים שלו אל הכיס שלו-עצמו הוא עדיין לא למד ואני בספק אם ילמד את זה אי-פעם. יש בבן-דוד שלי זמיר משהו תמים, מלא רצון לעשות רק טוב, והוא לעולם לא יוכל להיות מאסטר אמיתי באמנות הזרימה הכספית שמאסטרים בינלאומיים התמחו בה לדרגה אלוהית כמעט.
אז בן-דוד שלי זמיר המשיך ללמוד עוד, ולפני כשבועיים קראתי בדף הפייסבוק שלו שהוא פתח אתר חדש שבו יש הפניה לדרכי טיפול שונות שבהן אחת עובדת דרך הגוף – באמצעות צ'י-קונג וטאי-צ'י, והשניה דרך הנפש – באמצעות שיטה שפותחה על בסיס תורה של וילהלם רייך, תלמידו של פרויד.
את וילהלם רייך אני מכיר עוד מאז שהייתי סטודנט בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בשנות השבעים באוניברסיטת תל-אביב, וגם כתבתי על כך בסיפור "עבודת יד" בספר "הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר". מטבע הדברים ונושאי ההתעניינות שלי, אני מכיר את אותו חלק בתיאוריה של וילהלם רייך האומר שאם כל אדם בתבל יחווה לפחות שלושת אלפים אורגזמות במהלך חייו, לא תהיינה עוד מלחמות.
אז כתבתי לבן-דודי זמיר שאני מברך אותו על פתיחת האתר החדש, ושאלתי אם אוכל לקבל חלק מהאורגזמות האמורות אצלו במכון הטיפולי, מאחר ולמרות שעבדתי קשה מאוד עד היום להגיע לרף שוילהלם רייך הציב בפני המין האנושי -  עד כדי כך עבדתי קשה בעניין עד שאני מעריך שהתופעה שיש לי ביד ימין הקרויה בשפה המקצועית "מרפק-טניס" נובעת מהמאמץ הזה שלי להגיע לגובה הרף האמור – אני עדיין רחוק מלמלא את המכסה, לדעתי.
וזו רק תחושת בטן, כמובן. כבר מזמן הפסקתי לספור, כי בגילי גם לא כל כך זוכרים שמות של אנשים ומספרים, וגם לא זוכרים מה היה המספר של הפעם הקודמת ההיא כי היא הייתה כל-כך מזמן.
אם התגובה שלי לדף הפייסבוק של זמיר נראית לכם תגובה לא הולמת ולא לעניין כשהבן-דוד האהוב שלי בדיוק פתח אתר חדש, דמיינו לכם איך היא נראתה כשהיא משובצת בין הרבה תגובות אחרות שכולן אומרות דברים כמו "מזל טוב", וגם "שיהיה בהצלחה, זמיר", ועוד תגובות כאלו ואחרות ששוב אומרות לי את הדבר הבא: שהגיע הזמן שאלך לרופא של הביטוח הלאומי ואנסה להשיג הכרה בהומור שלי כסוג של נכות.
כי אף פעם לא מאוחר מדי.
ונכות, אחרי הכל, הרי היא כל מה שמפריע לאדם מן השורה לתפקד ביעילות בחברה. לתפקד כמו כל אחד אחר.
אמנם אני אדם מן השורה האחורית דווקא, אבל גם אני רוצה לתפקד כמו כל אחד אחר בחברה ואפילו להיות יעיל ואולי אפילו מועיל פעם, וכבר ניסיתי בעבר לטפל בנכות הזו באמצעות לובוטומי אבל נתקלתי בסירוב מוחלט, כך שאני משתדל מאוד להסתדר גם כך, עם כל ועל אף כל הנכות הזו.
אבל זה לא מצליח לי.
ולכן גם אף פעם לא יכתבו עלי כתבה במוסף יום שישי של איזשהו עיתון, שבו אוכל לספר איך התמודדתי עם הנכות הזו שלי ויכולתי לה.
כי אני לא.
ועל כן קיבלתי במייל תשובה מזמיר שאמרה: "אין לי מכון וגם אין לי אורגזמות".
שהיא תשובה שניתן לפרש אותה בשתי צורות: מצד אחד, אפשר להבין אותה כתשובה מתלוננת או מקטרת שבאה להתלונן על כך שגם הבן-דוד שלי זמיר לא מגיע לרף שוילהלם רייך הציב בפני האנושות, אבל קשה לי להאמין שזמיר יהיה אגוצנטרי כל-כך, עד שיספר לי במייל על הצרות שלו.
שהרי אגוצנטרי, לפי השקפתי, ואני חושב שזו השקפה המבוססת על טבע האדם כמו שלמדתי להבין אותו בחמישים ושבע שנות חיי שעד כה, הוא כל מי שמנסה לספר לי על הצרות שלו ומפריע לי תוך כדי כך לספר לו ולכל האחרים על הצרות שלי, שברור לי שהן גדולות יותר ואולי אפילו הרבה יותר דחופות ואפילו יותר מעניינות משלו. ואפילו משל כל אחד אחר.
אבל בן-דוד שלי זמיר הוא מורה-דרך גופני ורוחני וקשה לי להאמין שהוא יהיה אגוצנטרי כל-כך.
אז נשארת האפשרות השניה: שזו הייתה תשובה קצרה, עניינית וחותכת, שבמילים אחרות קוראים לזה - תשובה כעוסה.
אם כך: אחרי שלפני שבועיים המשפחה שלי הפסיקה לדבר אתי כי אמרתי לאיליי בריאיון משותף למדור "התפוח והעץ" בעיתון "הארץ" שיילך לממש את הפנטזיות שלו ולא יתחתן ולא יעשה ילדים, ואחרי שבשבוע שלאחריו גוני ידידתי הסבירה לי שהמייל המאוד מצחיק ששלחתי לידידי חיליק בתגובה לשיר שלו על מות הסבתא שלו לא היה במקום, כי היא לא מתה לפני כמה שנים כמו שחשבתי בזמן שכתבתי את המייל ההוא אלא שלושה ימים לפני כן, ואחרי שבתודה על הגילוי הזה של גוני כתבתי סיפור מאוד מצחיק על הפוסטים שלה בפייסבוק, סתם כי לא יכולתי להתאפק, סיפור שאחרי ששלחתי לה אותו לקריאה אני לא מצליח לתפוס אותה בסלולרי אף פעם – עכשיו אני גם צריך להתרגל לכך שבן דודי האהוב זמיר יפנה לי כתף קרה ולא ידבר אתי.
בכל מקרה אחר הייתי יכול לומר לעצמי שכבר הגיע הזמן שאבין שככה זה, ושאפילו אלמד ואתרגל לחיות עם זה, אלמלא הכאב המטריד והמציק נורא שהתחיל אתמול בערב בשן הטוחנת הימנית התחתונה שלי, כאב שהבוקר רק הלך והחריף בעוצמה כזו, שאני לא יכול לסבול אותו יותר.
אני יודע שאני יכול לטלפן לזמיר, למרות הכל, וברור לי שגדול הסיכוי שהוא אפילו יסכים לקבל אותי למרפאה שלו, אבל תאמרו לי בכנות: אם הייתם במקומי הייתם מוכנים להתיישב על הכסא החשמלי ההוא עכשיו?

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

מדיטציה





"ההרים הנהרות והעמקים יהיו רצפת חדר המדיטציה שלך.

ארבע פינות הארץ ועשר הרוחות, גובה היקום ועומקו,

יהיו המערה שבה אתה פועל ".


האקואין-מורה זן

יום שני, 25 בנובמבר 2013

"גברים במלכודת"

אחד מידידי שמתאמן אתי טאי צ'י סיפר לי שהלך להתאמן עם מורה אחר לאומנויות לחימה, והוא אמר שבמכת אגרוף מנח היד שאינה מכה הוא במקום x מיד נזעקתי, לא נכון! היד נמצאת במקום y כאשר מכים באגרוף, והתחלתי להוכיח באותות ובמופתים למה אני צודק והוא טועה וכך נפלתי למלכודת התנוחה אני שמדבר כל הזמן על תנועה ומנחי ידיים הנקבעים מתנועת הגוף נפלתי למלכודת התנוחה וכל זאת כי האגו הצודק שלי התערב בשיחה.

יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

פתגם







כאשר יש לך שתי כיכרות לחם, מכור אחת וקנה פרחים, כי גם הנשמה זקוקה למזון 

Zorba the budha

ישבתי עם חבר ודנו בעניינים הנמצאים ברומה של רוחניות, על מדטציה ודת יוגה וטאי צ'י . שפכתי עליו את כל אני מאמין ה"רוחני" שלי והמסכן רק הקשיב ואז הוא עצר את שטף דיבורי וסיפר "אתה יודע, לפעמים כשאני עושה הליכה מוקדם בבוקר ישנם רגעים שאני מרגיש זריחה אני נעלם, אין הולך אין שמש יש רק זריחה" וואו זו חווית המדיטציה אמרתי בהתפעלות, לגמנו מהבירה אכלנו מנקניקית הבוטיק ושתקנו עד שהמלצרית הגיעה והגישה חשבון עם חיוך.

יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

"ציר מרכזי" כאיכות פסיכוסומטית


מושג המגיע מאומניות תנועה וטיפול שונות הבא להציג תנועה פיזית ואנרגטית של האדם כלפי "מרכז פסיכולוגי"  ואל עבר ציר מרכז הכובד של הגוף והתנועה.
"המרכז הפסיכולוגי של אדם" אינו מרכז פיזי כל שהוא אלא מצב נפשי של איזון רגשי מימנו האדם פועל . זהו מצב נפשי שבו האדם מרגיש נוח כדי לפעול באינטראקציה עם הסביבה ללא תחושה של אובדן זהות עצמי. מצב רגשי זה מלווה בתחושה פיזית שלדעתי (לא מצאתי מחקר התומך או שולל את הנושא) יכולה גם להוביל אל החוויה הנפשית.
הציר המרכזי
"הציר המרכזי "הוא הקו המחבר בין הנק' הגבוה בגולגולת הBAI HUEI  לבין הנק' הנמוכה בגזע הגוף הHUE YIN  הנמצאת  בין איבר המין לפי הטבעת וממשיכה כלפי מטה אל האיזור בין כפות הרגליים בקו אחד עם הגבול הפנימי של העקב. ציר זה עובר בסמוך לקימורי עמוד השדרה ובהתאמה גם דרך מרכזי האנרגיה השונים , הטאן טיינים לפי הסינים או הצ'אקרות לפי ההודים

הטאן טיינים ומיקומם בגוף

עלינו לזכור שמעבר הציר בצורה זו קורה רק בעמידה אידיאלית של לחבוק את העץ ותנועות שונות ממקמות את הציר אחרת. אנחנו יכולים לראות שסביב ציר זה מתחוללות תנועות הגוף וכמו כן הוא מאחד את מרכזי האנרגיות תנועת הסיבוב באגן מתחוללת ברמת הטאן טיין התחתון תנועת הסיבוב של הגוף מתחוללת באזור חוליות L4L5 תנועת הציר של הראש C1C2נמצאת בקו הטאן טיין העליון (כאשר הסנטר מתכנס מעט פנימה כמו  העמידה בצ'י גונג ). גם הגישה האנרגטית ההודית המדברת על סידור של "גלגלי האנרגיה" מתיחסת למיקומים לאורך הציר אבל בהתיחסות שונה.
תנועה "הבאה" מהציר מתאפשרת רק כאשר שרירי הגוף והגפיים נמצאים  בשווי משקל דינמי בין מתח להרפיה  ויכולים לתרגם את התנועה הצנטריפוגלית המגיעה ממרכז הגוף . איזון דינמי זה הוא תנאי הכרחי לביצוע תנועה הרמונית . להרפיה כזו יש השפעה נפשית ופיזית המאפשרת תנועה חופשית של הצ'י בגוף.  מתוך ניסיוני האישי ומתוך התבוננות בתנועתם של אחרים, איכות זו של תנועה קשה להשגה, והסיבה לכך לדעתי 1)מבחינה פיזית  בגלל שגישתנו הרגילה לתנועה  מוכוונת מטרה  גישה זו לתנועה יוצרת תנועה המרוכזת בתוצאה מהירה והרבה פעמים ללא התחשבות בפיזיולוגיה ובמכניקה הטבעית של גוף האדם. דוגמאות קיצוניות לתנועה מסוג זה אפשר לראות בספורט התחרותי ,באומניות לחימה  הכופות מבנה  אחיד לתנועה ולביצוע כאשר כל תנועה מכוונת לישום  מסוים והמדד הוא  יעילותה בהתמודדות או קרבתה להגדרות הביצוע של המאמן. אלו הן כמובן דוגמאות ברורות הך  הן יכולות לשפוך אור גם על תנועות אחרות אותן אנו מבצעים בחיי היום יום. שנוי אופי התנועה מתנועה חיצונית לתנועה פנימית או לתנועה מהציר הוא תהליך ארוך שבמהלכו משיל המתרגל הרבה מהרגלי התנועה אותן רכש לאורך השנים. במהלך התרגול על הגוף והגפיים להיות באיזון דינמי  גם בתנועות מורכבות האפקט הפיזי הנפשי והאנרגטי של התנועה יורגש כמעט מיד . בכדי לנוע באופן כזה  עלינו להתמקד בתנועה ללא מחשבה על מטרה או יישום מה שמקשה על לימוד התנועה  כביכול יורדת רמת השליטה בתנועת הגפיים . אבל לא כך הדבר, נוצרת מערכת בקרה חדשה  , פנימית, המתמקדת באיכות התנועה ובהתאמתה לתנועת הציר ולהמצאות הגוף במינימום מאמץ ומינימום התנגדות לביצוע לפי שיטת בקרה זו נראה שבתבנית של סגנון היאנג יש מספר תנועות המנוגדות לתנועה הטבעית ויתכן ובעבר תנועות אלו בוצעו אחרת.  דרך זו לפיתוח איכות של תנועה לפני ההבנה של השימוש שלה מודגשת באומניות לחימה פנימיות. לאדם המעוניין בשיטה המובילה במהירות ליעילות בקרב וזאת במידה והוא ספורטאי המשתתף בתחרויות או איש בטחון הנדרש לכך בעבודתו או אדם המחפש תחושה של ניצחון על אחרים  דרך זו אינה מתאימה. לאדם השואף לשפר את ההרמוניה עם עצמו ועם הסביבה, והשואף להגיע לניצול מלא יותר של הפוטנציאל הטמון בו דרך זו בהחלט תיתן מענה לצרכיו.
כאשר הגוף נמצא "grounding" זאת אומרת טונוס השרירים המיצבים מאוזן המפרקים נינוחים וישנה תחושה של הישענות על הקרקע אנחנו נמצאים גם בcentering.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

"מדריך הטרמפיסט אל האושר"



"אז אם תפגוש בדרך את מדריך האושר
הרוג אותו
או חבק אותו
אבל אל תאמין להבטחות האושר שלו
אין לו אושר בתרמיל 
מה הוא יודע

גם הוא מתקשה לקבוע פגישה עם האושר"
יעקב רז "כך שמעתי"

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

שעור עצמי


קבלתי מעצמי שעור היום. תקופה ארוכה אני מספר לעצמי ולסובבים אותי כמה אני מתחבר למושג הסיני שאומר כי "הספרים הם שאריות של דברי המורה כי את הדברים החשובים הוא אמר" בטוח שזה לא הניסוח המקורי אבל זו רוח הדברים. אז כפי שאתם רואים חזרתי לכתוב  מכיוון שאני בונה אתר חדש ומעביר את החומר הישן לבלוג, ומפעם לפעם משתרבבות לי כמה מילים. אז כך בבואי לארגן את החומר הישן חיפשתי מעין שיר שכתבתי על צ'י קונג מאוד אהבתי את השיר ולדעתי במיוחד כי קבלתי עליו ביקורות טובות מאנשים שאני מחשיב, חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי, מצב רוחי נעכר ניסיתי לחפש ברשומות ישנות בפנקסים ובמחברות והעלתי חרס בידי. כל אחה"צ נחרב לי נכנסתי לאבל על השיר למרות מצב הרוח העגום תרגלתי נושא מסוים בטאי צ'י ותוך כדי התחלתי לצחוק, צחקתי על עצמי איך נצמדתי למילים הכתובות אפילו לא של מורה אלא של עצמי.

יום ראשון, 10 בנובמבר 2013

לא לעשות- מדיטציה


הי! שמח שהצטרפתם אלי למסע קצר אל המרחב הפנימי שלנו. לפני שאתם ממשיכים לקרוא עצרו רגע עצמו את העניים והתבוננו פנימה הקשיבו לקול הפנימי שבכם ההוגה את המילים שקראתם או נותן מילים למחשבות לרעיונות ואפילו קורא לחפצים בשם. עכשיו פקחו את העניים ונמשיך את המסע שלנו ונדבר על אותו דיבור פנימי.
שפת הדיבור נרכשת ללא מאמץ כמעט ולכן איננו מצליחים לתת את הדעת על חשיבותה בארגון חיינו החברתיים והפנימיים. השפה מאפשרת לייצג ע"י סמלים את המציאות החיצונית והפנימית ולהגיש אותם לתודעה. היא מאפשרת לנו להגדיר את עצמנו. מי שמכיר בהרבה מתורות המזרח וגם בחלק מהדרכים הרוחניות שהתפתחו במערב נדרש התלמיד לשאול "מי אני?" ומכאן מתחיל תהליך מסע מילולי של הגדרות כאלו או אחרות שמטרתו להביא לשינוי בתודעה. אבל עצם השאלה היא גם הצורך שלנו ליצור הגדרה במערכות יחסים חברתיות זו גם הדרך בה אנו מציגים את עצמנו במהלך יצירת קשר. בעזרת 44 פונמות (צלילים) הניתנים להרכבה באין סוף אפשרויות אנחנו "בוראים" את עולמנו. השפה הפנימית או הדיבור הפנימי נדרש בכדי לאפשר לנו הזדהות וזהות, תכנון מהלכים, ניתוח מצב יצירת קוד עקרונות התנהגותי פנימי, בסיס לפעולה, כולנו מכירים את הילדים שנותנים לעצמם הוראות פעולה בדיבור בכדי לכוון את עצמם בתוך הפעולה שהם עושים או את הנואם שלפני הנאום מאחורי הקלעים ממלמל לעצמו מילות עידוד. בקיצור לא היינו מגעים כחברה וכבודדים למקום בו אנו נמצאים ללא השפה הפנימית והחיצונית. אבל התלות הזו שאינה ניתנת לניתוק גם מרחיקה אותנו היא מרחיקה אותנו מתחושת החוויה שאין לה הגדרה תחושת הראשוניות תחושת פעימת החיים ללא מילים ושלא נשלה את עצמנו לא נצליח לשהות ללא דיבור פנימי אלה מספר שניות בלבד כי ברגע שנחווה את התחושה של השקט את המרחב שבין המילים נספר לעצמנו שאנחנו חווים את החוויה וכבר התחברנו שוב לדיבור הפנימי. מה שאני מזמין אותי ואתכם לנסות לחוות את המרחב בין המילים וללגום את התחושה המשכרת של אותו רגע אותה שנייה מבלי לצפות או לחמוד להאריך אותה כי לדעתי הדבר בלתי אפשרי.
מבחינת חקר המוח התברר שבסריקות PET האזור המופעל בזמן דיבור פנימי במוח הוא הקליפה המצחית השמאלית התחתונה אותו איזור המופעל גם כשאנו מדברים בקול.

יום שבת, 9 בנובמבר 2013

מבחוץ או מבפנים


גם לשלוש המהפכות הראשונות יש עדיין איים של התנגדות, אבל הם מתמעטים והולכים. המהפכה הרביעית, לעומת זאת, נתקלת עדיין בהתנגדות מקיר לקיר, ובזאת בעלי המקצוע (במקרה זה, הפילוסופים) אינם שונים מהאדם ברחוב. לרובם אותה תגובה: המחשב אינו חושב; הוא רק מזיז גלגלי שיניים (או אלקטרונים) בתוך קופסה. הוא אינו מרגיש, אלא רק מגיב, מוציא מילים ריקות מ"פיו", או עושה תנועות שמאחוריהן לא עומד דבר. חיישן אור אינו מרגיש באמת; הוא רק פועל על-פי פקודות שהוכתבו למעגל החשמלי שבתוכו.
למעשה, זהו ביטוי לבעיה פילוסופית מפורסמת, בעיית הגוף-נפש. הבעיה הזאת מציבה פרדוקס: עולם הנפש נפרד מהעולם הפיזיקלי, ושונה לגמרי ממנו. לכאב אין מסה, ולחשיבה אין צבע. בכל זאת, אירועי הנפש נמצאים באינטרקציה תמידית עם העולם הפיזיקלי: הרצון שלי להרים את היד (תופעה נפשית לחלוטין), גורם לי להרים את ידי (תופעה פיזיקלית). גם להפך: דקירת סיכה (תופעה פיזיקלית), גורמת לכאב (תופעה נפשית). כיצד הדבר ייתכן?
הניסוח הזה מניח בדיוק את הטענות שהובאו לעיל: שתופעות נפש אינן רק תגובות, שחשיבה אינה רק סדרה של פעולות מוחיות ותגובות שבאות בעקבותיהן, אלא יש גם משהו מעבר לכך. אהבה איננה רק הורמונים ופעולות שנגרמות על-ידיהם. מעבר לכך, האדם חש גם את האהבה עצמה.
טיורינג שם במאמרו את האצבע על המקור לבעיה: ההבדל בין ראייה מבחוץ ומבפנים. מבחוץ, ביטויי הנפש, כמו רגשות, תחושות וחשיבה, הן תגובות ופעולות. מבפנים, זה לא כך. נדמה לנו שיש משהו מעבר לזה; שאנחנו מודעים לאהבה שלנו בצורה ישירה, ללא צורך להתבונן בתגובות שלנו. מדוע זה קורה? על כך טיורינג אינו כותב, אבל הוא סבור (ובצדק) שהבעיה נעוצה בבלבול כלשהו. הוא טוען שראייה כזו מניחה שרק האדם עצמו מכיר את נפשו, והמשמעות בעיניו היא סוליפסיזם – הנחה שרק אני קיים.
ארשה לעצמי לפתח מעט את רעיונו של טיורינג (פיתוח מלא יותר הוא נושאו המרכזי של ספר שכתבתי על מהות הפילוסופיה, בשם "החתול שאיננו שם"). מדובר בבלבול בין הכרת אירועי הנפש לבין האירועים עצמם. קשה לנו לקבל שרעיונות מופשטים שעולים במוחנו הם חלק מהעולם הגשמי, משום שאנחנו נמצאים בתוך המשחק, במקום להסתכל בו מן הצד. למי שחושב את הרעיון, קשה לחשוב על הרעיון. מנקודת מבטו של מתבונן מהצד באדם אחר שחושב או במכונה שחושבת, החשיבה המופשטת איננה אלא אוסף תגובות מוחיות או מכניות. לעומת זאת, המסתכל מבפנים, בחשיבה שלו עצמו, אינו מצליח לראות זאת, משום שהוא מבלבל בין הכרת החשיבה שלו לחשיבה עצמה. נדמה לו שהוא מכיר את החשיבה דרך החשיבה עצמה.
דבר דומה נכון גם לגבי אירועי נפש אחרים. את הרצון שלי אני אכן מכיר מהתבוננות בתגובותי, ממש כפי שאני מזהה רצון של מישהו אחר. הרצון שלי הוא אכן התגובות שלי, כפי שרצונו של אחר הוא מכלול של תגובות. אלא שנדמה לי שאני מכיר את הרצון שלי לא רקעל-פי תגובותי, אלא גם ישירות, מעצם קיומו. כלומר, נדמה לי שהכרת הרצון היא הרצון עצמו. וזוהי, כמובן, טעות
קטע מתוך מאמר "המהפכה הקופרניקאית של אלן טיורינג" מאת פרופ' רון אהרוני כתב עת אודיסאה
אז האם אהבה היא יותר מכימית נוירונים?
האם חיינו הפנימיים הם רק נוירוטרנסמיטורים שעוברים בין תאי המוח?
או שהכול תהליכים שבבוא העת יהיו מדידים ?

Tai Chi and Bagua striking methods


מחשבות לשבת 09/11/13



יש מורים 
נורא חכמים יודעים הכל
ונותנים עצות לחיים,
מספרים על "הארה" על "נירוונה"
ומה לעשות בריב עם החברה.
אבל מניין אותה חכמה שמיימית    
ולמה הם רואים ואנחנו כל כך עיוורים?
אולי כי נתנו להם את הפנס

תנועת "הגל הפועם" והשפעתה על המתרגל



במאמר זה אביא הסברים מתוך מדע המוח השופכים אור לסיבות שתנועת "הגוף הפועם" כל כך יעילה לשיפור מצבנו הגופני והנפשי.
בכדי להבין כיצד תנועה יכולה להשפיע על המוח עלינו להכיר מספר עובדות על המוח אשר בהמשך המאמר יובן הקשרם לנושא:
      א.        כשנוירונים יורים ביחד הם מחוברים בניהם.
      ב.        פעילות מנטאלית משפיעה על המבנה הפיזי של המוח (המוח הגמיש).
 אחת הדוגמאות הידועות בנושא היא ההיפוקמפוס של נהגי המוניות בלונדון, ההיפוקמפוס הוא איזור במוח שחלק מתפקידיו בנושא הזיכרון הוא לאגור תמונות חזותיות ומרחביות. אצל נהגי המוניות בלונדון התגלה במחקר שאיזור זה גדול יותר משמעותית מאותו איזור אצל נהגי האוטובוס הנוסעים במסלול קבוע.
      ג.        בבדיקות של FMRI (תהודה מגנטית תפקודית) לאנשים שדיווחו על תחושה כללית של נעימות ונינוחות, דווח על פעילות משמעותית באונות המצחיות הקדמיות של המוח.
הנוירון (עצב במוח) מוליך פעימה חשמלית לאורכו ומעביר את המידע לעצב אחר בעזרת חומר כימי הנקרא נוירוטרנסמיטר המועבר בנק' החיבור הנקראת סינפסה.
 
תרשים 1: מעבר סינפטי
      ד.        המוח צורך כ25% מצריכת האנרגיה של הגוף כולו
      ה.        התודעה (mind (היא תוצר של המוח, הגוף, התרבות ועולם התופעות.
       ו.         הסבל האנושי אינו אבסטרקטי, הוא מורגש היטב בגוף ומועבר דרך מנגנונים פיזיולוגיים, הבנת המנגנונים יכולה לעזור בהבנת הפיתרון.
תחושת הסבל עוברת כשרשרת פעולות דרך מערכת העצבים הסימפתטית (מ.ע.ס) ודרך הציר ההיפותלמי- היפופיזי- יותרת הכליה של המערכת ההורמונאלית . המערכת כולה מכונה גם המערכת האדרואנרגית .
      ז.        המנגנון המוחי מכוון לשרידה, לכן הוא נוטה לשמור יותר גרויים שליליים או הנתפסים כשליליים (פוטנציאל לסכנה) בכדי להיות מוכן למקרה דומה בפעם הבאה, אשר יעמיד את האורגניזם בסכנה לקיומו, בעבר מנגנון זה אפשר את שרידת הגזע האנושי בימנו מפולת מניות יוצרת חוית איום קיומי על המוח אשר מגיב בצורה דומה בעזרת מנגנוני הדחק כאלו היה זה אריה או רעב או כל איום אחר שרירי הגוף מתכווצים ומוכנים לפעולה למרות שלמעשה שום פעולה גופנית לא נדרשת, השריר שנשאר בטונוס גבוה משדר למוח בחזרה את תחושת הדחק וכך נוצר מעגל סגור השומר על השרירים מתוחים. מצבים חברתיים ורגשיים משפעים בדומה למצבים פיזים מכיוון שהם חולקים הרבה מאותן רשתות עצביות (איסנברגר וליברמן 2004). לא משנה מה מקור תחושת האיום האמיגדלה  מפעילה את האזעקה וגורמת למספר תגובות.
  • התלאמוס שולח אותות עירור לגזע המוח אשר משחרר נוראדרנלין ברחבי המוח
  • מערכת העצבים המרכזית שולחת אותות לשרירים ולאיברים הפנימיים, מכינה אותם לתגובת fight or flight
  • ההיפותלמוס מעורר את ההיפופיזה אשר שולחת אותות הורמונאליים אל בלוטת יותרת הכליה, אשר משחררת הורמוני דחק: אדרנלין וקורטיזול.
  • האדרנלין מעלה את הדופק,ומרחיב אישונים. הנוראדרנלין מעודד זרימת דם אל השרירים הגדולים ומרחיב את הברוניכיאולות בריאות.
הקורטיזול מדכא את המערכת החיסונית. במקביל, הוא משפיע על האמיגדלה, המגבירה את הפעילות של הציר ההיפותלאמי היפופיזי, יותרת הכליה אשר מיצר עוד קורטיזול אשר משפיע על ההיפוקמפוס כשבחלק מתפקידיו הוא בולם את פעילות האמיגדלה. האמיגדלה המעוררת מתמקדת במידע "שלילי" ומגיבה בעוצמה כלפיו. תחושת המתח מכינה לפחד או כעס, רגשות הנדרשים לשרידה. ככול שהמערכת ההורמונאלית והלימבית עולות בפעילותן, הבקרה של הקורטקס הקדם מצחי אשר מבקר את הפעילות יורד בפעילותו. בנוסף הפעילות המוגברת של המערכת האדרואנרגית דוחפת את הקורטקס הקדם מצחי לפרש את המצב לשלילי. לדוגמא: כאשר אדם נמצא בסביבה מלחיצה הוא יגיב בכעס כמעט לכל הערה שתופנה אליו. אותה הערה במצב בו הוא אינו בעקה (stress) לא תיצור תגובה כלל. בסביבה הפיזית והחברתית הקשה שבה התפתח המין האנושי מנגנונים אלו אפשרו לו לשרוד, אבל מה המחיר שאנחנו משלמים היום באורח החיים המודרני המלווה במתח כרוני?
עוד קצת על אנטומיה ופיזיולוגיה תפקודית של חלקי המוח הרלוונטים למאמר:
                                       א.        הקליפה הקדם מצחית
                   תפקיד- מציבה מטרות, עושה תוכניות , מכוונת פעולות, מכוון ומאזן את הפעילות הרגשית.
                                       ב.        החגורה הקורטיקלית הקדמית-
מכוון את תשומת הלב, עוזר באינטגרציה של מחשבה ורגש.
                                       ג.        אינסולה-
חשה את המצב הפנימי של הגוף, כולל גם תחושת בטן, עוזרת להיות אמפטי ונמצא באזור הרכה.
                                       ד.        טאלמוס-
מערכת ממסר מרכזית למידע חושי.
                                      ה.        גזע המוח-
שולח נאורומודולטורים כמו סרוטונין ודופמין לשאר חלקי המוח
                                        ו.         קורפוס קולוסום-
מחבר בין שני חצי המוח.
                                       ז.        סרבלום-
מאזן תנועה
                                      ח.        המערכת הלימבית.
מרכז לרגשות ולמוטיבציה – מכילה בתוכה את הגרעין הבזאלי ההיפוקמפוס אמיגדלה היפותלמוס והיפופיזה.
הגרעין הבזאלי- מעורב בתחושת הגמול, מעורר חיפוש ותנועה.
אמיגדלה – מעיין מערכת אזעקה המגיבה בעיקר לגרויים טעונים רגשית או המכילים פוטנציאל לאיום.
היפוקמפוס- יוצר זיכרונות חדשים מזהה איום.
היפותלמוס- מווסת יצרים ראשוניים כמו רעב ומין, מיצר אוקסיטוצין (ארחיב מעט בהמשך)  משפעל את בלוטת ההיפופיזה
בלוטת ההיפופיזה – מיצרת אנדורפינים, משפעלת הורמוני עקה(stress) מאחסנת ומשחררת אוקסיטוצין.
כל החלקים המוזכרים ותפקידיהם מוזכרים רק באופן חלקי, אין בכוונתי לסקור את מלוא מרחב הפעילות אלא רק את הפעילות הרלוונטית.
אורח החיים המודרני גורם לפעילות יתר של המערכת האדרואנרגית אפילו אם זה למטרות חיוביות כמו התלהבות, ניהול מיקרי חרום ,או התגייסות פיזית ורגשית למעשים טובים. כל אלו מפעילים את המערכת לא פחות מאשר תחושות האיום השונות שמזמנים החיים המודרניים. אורח החיים הזה גורם לפעילות ללא הפסקה של המערכת הסימפתטית אדרואנרגית, עובדה הפוגעת במערכת החיסון ובתחושה של נינוחות ומצב רוח טוב.
בעבר כאשר תוחלת החיים הייתה כ40 שנה לאפקט המצטבר של פעילות היתר הייתה משמעות קטנה יחסית, והיא אפשרה את ההישרדות הפיזית והחברתית ללא פגיעה משמעותית. אבל היום, כשתוחלת החיים כמעט כפולה, לפעילות היתר של המערכת הסימפתטית אדרואנרגית ישנה השפעה משמעותית על המערכות הבאות
  • מערכת העיכול- אולקוס,קוליטיס,מעיים עצבניים.
  • מערכת החיסון- שפעות תכופות, רפוי איטי יותר של פצעים, עליה ברגישות לזיהומים.
  • מערכת לב וכלי דם- הסתיידות,התקפי לב.
  • המערכת ההורמונאלית – סכרת טייפ II, p.m.s,בעיות זקפה וירידה בלבידו.
  • השפעות נפשיות:
חרדה- פעילות גורמת לאמיגדלה להיות יותר רגישה לאיומים לכאורה מה שבתורו מפעיל את המערכת הסימפתטית ומגביר את פעילותה וזו מגבירה את פעילות האמיגדלה. כתוצאה מכך מתעוררת תחושת החרדה. האמיגדלה עוזרת בבניית הזיכרון הסמנטי (הנמצא מתחת לערנות המודעת)  ותחושת הדחק גורמת לצביעת אתם זיכרונות בפחד עובדה המוסיפה לתחושת החרדה. אותה יתר פעילות אשר משחררת את הקורטיזול פוגעת בפעילות ההיפוקמפוס אשר חיוני לזיכרון האפיזודי . כל הפעילות ההורמונאלית ונאורוהורמונלית הזו יוצרת תחושת מוכנות במוח ובגוף כולו.
תחושת דיכאון- פעילות יתר של המערכת הסימפתטית משחררת את האדרנלין הגורם לנו להיות אנרגטיים . שחרור מתמשך של האדרנלין גורם לשיחרור של הגלוקורטיקואידים, המורידים את אפקט תחושת הגוף המוכן לפעולה. שחרור מתמשך של אדרנלין גורם לירידה  של נור-אדרנלין המעורר תחושה אפטית עם ריכוז נמוך, שאלו סימנים קלאסים לדיכאון.
בנוסף הגלוקוקורטיקאידים מורידים את פעילות הדופמין אשר אחראי על תחושת ההנאה, כתוצאה מכך, יורדת חווית העונג גם מפעילויות שבעבר גרמו להנאה סימפטום קלאסי נוסף של דיכאון.
מתח מוריד גם את רמת הסרוטונין נאורו טרנסמיטור מה שמעלה עוד יותר את המצב רוח הדיכאוני הירוד.
כמובן כשאני במצב רוח ירוד אני לא חושב ולא מודע לכל התהליכים הנ"ל. ידיעת התהליך הפיזיולוגי יכולה להוריד במיקצת מהדרמה של החויה הרגשית השלילית ובאותה מידה יכולה להיות גם מפתח לפיתרון.
עד עכשיו הבאתי את הצד של מערכת העצבים הסימפתטית האדרואנרגית אבל קיימת גם מערכת העצבים הפארא סימפתטית הכולינרגית והמערכת האנטרית (של מערכת העיכול) אשר ביחד מרכבות את מערכת העצבים האוטונומית הפועלת בעיקר ברמות הלא מודעות בכדי לאזן את מערכות הגוף בתגובה לתנאים סביבתיים משתנים.
מערכת העצבים הפארא סימפתטית מתפקדת כ"שומרת שיגרה" היא יוצרת תחושת רגיעה ונינוחות המאפשרת את הפעילות היומיומית, היא מכונה גם מערכת "עיכול ומנוחה", בניגוד למערכת הסימפתטית המכונה "הילחם או ברח". כאשר אנחנו מתבוננים על המערכת הסימפתטית והפרא סימפתטית אנחנו רואים שבכדי ליצור תחושה רגועה ונעימה עלינו למצוא דרך שבה המערכת הפרא סימפתטית תהיה פעילה עיקרית רוב הזמן ורק מעת לעת המערכת הסימפתטית תכנס לפעולה בהתאם לצורך המיידי ולאחר מכן תפנה מקומה חזרה למערכת הכולינרגית.
ובכן כיצד עושים זאת?
במילים פשוטות מתמקדים בטוב...
המוח נבנה מההתנסויות שלנו ותחושת האני נבנת הרבה בזכות הזיכרון החויתי שברובו נשאר בתת מודע.
כפי שכבר הזכרתי הנטייה של המוח היא לאגור את החוויות השליליות. לכן, בכדי לשמר תחושה חיובית עלינו להתאמץ במקצת וזאת אומרת לשים לב לדברים הקטנים והיפים ביום יום, לנסות לשהות בחוויה בכדי להגדיל את מספר הנוירונים שישתתפו בתהליך כזכור נוירונים שיורים ביחד מחוברים ביחד ובצורה זו ניצור נתבים חדשים במוח
הפעולה השנייה שאנחנו יכולים לעשות בכדי ליצור נתיבים חדשים וחיוביים במוח היא לתת תשומת לב מעמיקה לרגשות ולתחושות הגופניות. אלו הם התמצית של הזיכרון החוויתי וזהו השער בו נכנסת תנועת "הגל הפעימתי" או "הגוף הפועם".
שיכוך הלהבות
כמו שהזכרתי בחלק הראשון של המאמר, אנחנו פועלים היום כאשר מערכת העצבים הסימפתטית נמצאת בפעילות יתר, מטרתנו להגדיל את מרחב הפעילות של המערכת הפארא סימפתטית. ברצוני להראות כיצד התנועה הספציפית של הגל הפעימתי מתאימה במיוחד למשימה זו. ובכן נבדוק מה מעודד את הפעילות של המערכת הפארא סימפתטית:
הרפיה
הרפיה של השרירים שולחת אותות אל המוח המשדרת "הכל בסדר אפשר להירגע". מצב המוכנות לפעולה "הילחם או ברח" יורד (benson 2000) במחקר של Dusek מ2008 נמצא כי מצב ההרפיה הגופני משפיע על הביטוי הגנטי ומוריד את ההרס התאי שנובע ממתח כרוני.
נשימה
הנשימה מתבצעת בעזרת שריר הסרעפת והשרירים הבין צלעיים, הרפיה של שרירים אלו בתהליך נשימה מבוקר גם כן מעודדת את המערכת הפארא סימפתטית. החיישנים של המערכת העצבית רגישים להתמתחות וההרפיה של שרירי הנשימה, המערכת הפארא סימפתטית מגורה בנשיפה גם בשינוי במתח השרירי ואם אנחנו נושפים דרך הפה או כאשר הלוע סגור במעט מגרים את עצב הווגוס (העצב התועה) אשר מהווה חלק משמעותי במערכת הפארא סימפתטית.
בנושא הנשימה אני מעוניין להרחיב.
נפח הנשימה וקצב הנשימה מושפעים קודם כל מצרכים של חילוף חומרים  המידע העקרי המפעיל את הבקרה הנשימתית מגיע מכימורצפטורים היוצרים מעגל של היזון חוזר (feed back ) רפלקסיבי. אבל הפלט המוטורי הנשמתי מושפע גם משנויי סביבה פנימיים וחיצוניים וזו נקראת "נשימה התנהגותית" ,הנתיב העצבי שלה שונה. הנשימה למעשה מעוצבת מחיבור בין גזע המוח האחראי על המיקצב הכימורצפטורי ומרכזים גבוהים יותר כמו המערכת הלימבית וחלקים מהקורטקס. מעניין לראות שמערכת הנשימה היא בעלת חשיבות בשמירת הומיאוסטזיס פיזיולוגי וריגשי.
אבל מדוע ישנה קורלציה בין הנשימה למערכת הריגשית?
אחת הסיבות היא קשר ישיר בין תאי הריח למערכת הלימבית (בלי מעורבות של התלמוס) זאת אומרת  שכל נשימה יש לה השפעה דרך התאים האולפקטורים (תאי חישת הריח) על האיזור האולפקטורי במערכת הלימבית. בבדיקות התגלה שריח רע גורם לנשימות רדודות וריח נעים גורם להתרחבות הנשימה הדבר המעניין שברוב המקרים השנוי בנשימה חל עוד לפני שהנבדק מבדיל עם ריח הוא נעים או לא מה שמרמז על כך שהרבה תגובות פזיולגיות מהירות יותר מהקוגניציה (ג'וזף לדו 1998).
ההשפעה על הנשימה מגיעה גם מהמערכת הלימבית המכונה גם המרכז הרגשי בשני אופנים: האחד ע"י שינויים הורמונאליים והשני ע"י השנוי הנגרם במערכת השרירים כתגובה למצבים רגשיים, לדוגמא פחד גורם לעליה במתח השרירים בגוף וכתוצאה מכך להתכווצות הסרעפת והשרירים הבין צלעיים מה שמוביל לתנועה מוגבלת של בית החזה ולנשימה רדודה. התארגנויות גופניות שונות שהם תגובה למצבים רגשיים מתמשכים משפעים על אופי הנשימה.
  • הפקת צליל וגירוי הלוע ע"י נשימה מגרים את עצב הווגוס שהוא חלק חשוב מהמערכת הפארא סימפאתית.
  • האטה בנשימה מובילה להאטה בדופק המשפיע על ירידה במתח (Luskin, et al. 2002; McCraty, Atkinson, and Thomasino 2003).
אחרי שעברתי על המנגנונים השונים המעוררים את המערכת הפארא סימפתטית נראה כיצד הם מתקיימים "בנשימת הגל הפועם"
אין בכוונתי לתאר מילולית את התנועה אלא אני מתכוון להתמקד בנק' המאפיינות את התנועה והקשרם לנושאים שהוזכרו.
הרפיה
תנועת הגל מתחילה במצב שבו הגוף מכוון למתח שרירים רצוי ומאוזן, בכוונה איני מתאר זאת כמצב רפוי מפני שרפוי מוחלט הוא מצב של קריסה. כל תנוחה אחרת של הגוף מכילה איזון בין מתח להרפיה והחוכמה היא לאפשר את המתח המינימאלי הנדרש לפעולה. בהנחיה הבסיסית של התנועה ישנה הכוונה לנק' איזון זו. בנוסף לכך, אופי התנועה מחייב איזון מדויק ביין מתח להרפיה. כאשר מתרגלים את תנועת הגל לאורך גזע הגוף מתאפשרת תנועה חלקה זורמת ורגועה אשר א) משדרת למוח תחושה בטוחה ומעורר את המערכת הפארא סימפאתית  ב) מתח השרירים הרגוע שוב מוריד מתח ומעורר גם הוא את ה מע.פ.ס ג)התנועה ההרמונית יוצרת ברצועה המוטורית במוח מעברים חלקים הגורמים לתחושה כללית של נינוחות תיזכרו מערכות המוח קשורות נוירונים שיורים ביחד מחברים ודרך הגרעין הבזאלי הקשור למערכת הלימבית משפיעה התנועה הזו על המערכת הרגשית.
נשימה
תנועת הגל בהנחיה הבסיסית היא תנועה מודעת המתארת את תנועת הנשימה אבל בטווח מלא וגדול של התנועה מה שגורם לנשימה עמוקה יותר וכתוצאה מכך מעוררת את המערכת הפארא סימפתטית וכאן פועלים מספר מנגנונים שאת חלקם אתאר בתרשים הבא:
 
אני רוצה להזכיר ולהוסיף כי בתנועת הגל גזע הגוף מאפשר תנועת נשימה מלאה וגדולה יותר. כמו כן נשיפה דרך הפה והשמעת צליל תוך כדי התרגול מוסיפים לעוררות של המערכת הפארא סימפתטית.
סקרתי כאן בקצרה את תנועת הגל ויחסה אל המערכת הפארא סימפתטית תנועת הגל עם שינוי כיוון כוונה ועוצמה פועלת גם על המערכת הסימפתטית אבל אל כך אכתוב במאמר נפרד
אני רוצה לציין שאין בדבריי להציג את תנועת הגל כאפשרות יחידה או הטובה  לעוררות המערכת הפארא סימפתטית.  זוהי תנועה ראשונית מבחינת הפילוגנזיס האנושי, היא ורסטילית ומשרתת את הפעילות הגופנית שלנו על כל גווניה. אותי היא משרתת ככלי לתרגול והבנה של הטאי צ'י והצ'י גונג ומצאתי כי האפשרויות בה רבות ומגוונות.

יום שישי, 8 בנובמבר 2013

כמה מילים על רגש


רגש הוא צורך הישרדותי של המין האנושי זה חלק הטבוע בתוכנו ומטרתו הראשונה לשמור על הפרט ועל הגזע.
העולם הרגשי (נפשי) יוחס בעבר לאיברים שונים כמו בטן או כליות ובעיקר לב אפשר לראות התייחסות לכך בשפה כמו "תחושת בטן,מוסר כליות, כאב לב אהבה מהלב" וכו… השלב בו החלו להתייחס למוח כמשכן הנפש (בחרתי לקרוא לעולם הרגשי נפש מכיוון שלדעתי זו מילה המתארת בצורה מלאה יותר את מורכבות הנושא) לא ידוע והוא נובע כנראה ממקרים בהם אובחנה פגיעה מוחית אשר שינתה את אישיותו של האדם. זו גם תחילתו של מחקר המוח שהחלה לפני כ 150 שנה. בין ראשוני החוקרים היה  פרופ' ז'אן מרטן שארקו (הפרופ' הראשון לנוירולוגיה) אשר הנהיג את שיטת המחקר שהתבססה על מתאמים תפקודים שעברו שינוי קליני לבין נזק אנטומי שיטת מחקר זו נקראת השיטה הקלינית אנטומית. לגישה זו היו ממשיכים ידועים כמו פול ברוקה שעל שמו נקרא איזור ברוקה במוח האחראי לדיבור היא הובילה את מחקר המוח לפיתוח התפיסה המיקומיסתית שיחסה תפקודים נפשיים לאזורים במוח  היום ברור שתפיסה זו אינה מדויקת אבל היא הקנתה בסיס טוב להמשך. אני לא מתכוון לסקור את התפתחות חקר המוח ולכן אעצור כאן.
אני רואה ברגשות נטיות תגובה ביולוגיות שהתפתחו בבני אדם בגלל הערך ההישרדותי שלהן. למעשה, הרגשות הם סוג של מערכת תגובתית מהירה ומקיפה, שמקנה משמעות לרצף החוויות. אלו הם הכלים באמצעותם אנו מעריכים חוויות ומתכוננים לפעולה בסיטואציות שונות. אני סבור שפענוח אופן ייצוגם של הרגשות במוח יעזור לנו להבין אותם ואת עצמינו וכן יקשר אותנו למערכת גוף\נפש אחת ולא לגישה דואליסטית. זו התייחסות מוניסטית דו היבטית. המוניזם הדו היבטי אומר שבמהותנו אנחנו בנויים לא כיצורים נפשיים ולא כיצורים פיזיים אלה כמערכת אחת בעלת שני היבטים. גישה זו מאפשרת לנו להתייחס לרגשות כחלק אובייקטיבי התלוי במנגנוני התשתית של המוח ולהבט שני של אותו הדבר ואלו הם הרגשות הסובייקטיביים האישיים ואינטימיים כל כך.
לדעתי המלה "רגש" אינה מסמנת דבר שהמוח או הנפש עושים או דבר שנמצא בהם לדעתי המילה "רגש" הינה דרך נוחה ולא מוגדרת לדבר על היבטים במוח בנפש ובגוף הפועלים כמכלול ורק נוחות ההגדרה שלנו מקטלגת אותם.

יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

תרגילי יסוד בטאי צ'י צ'ואן


כאשר התחלתי ללמוד טאי צ'י המורים שלי לימדו אותי  את הצ'י קונג "לפרום את פקעת המשי" וכשהגענו ללמוד את התבנית תרגלנו "הליכת טאי צ'י" ואלמנטים מתוך התבנית וזה  היווה מערך תרגול הייסוד. בהמשך הגעתי ללמוד עם ארל מונטגיו וכאן התוודעתי "לתרגילי אימון" מורכבים שבנו איכויות הנדרשות בקרב וגם בביצוע התבנית בהמשך המסע שלי פגשתי את משה גורליק מייסד שיטת ISAI  שדרכו הגעתי אל תרגילי היסוד שאותם אנחנו מתרגלים היום. אתם בטח תוהים מה מביא אותו לסקירה זו? ובכן הסיבה היא אתם , לא פעם כאשר אנחנו מתרגלים את עבודת הבסיס אני רואה את הבעת הפנים המיוסרת שלכם שאומרת "עוד פעם התרגילים האלה,  באתי לתרגל תנועה, באתי לתרגל תבנית או Tui Shu זה מה שמעניין ולא התרגילים הסיזיפיים האלה. חלק לא הסתפק בהבעה משועממת ואף פרש אם מהשיעור ואם בכלל.
אז מהם אותם תרגילי יסוד ומה חשיבותם?
תרגילים אלו בנויים על בסיס תנועת "גזע הגוף" בזמן נשימה ועל תנועות הידיים בתבנית הנקראים "להניע ידיים כעננים" ו"הברשת הירך" ומתוך חיי היום יום תנועת הליכה ותנועת זריקה , תנועות אלו מופיעות גם בתוך הצ'י קונג "לפרום את פקעת המשי" והיו חלק מהתרגול העתיק.
מטרות התרגול שונות ומתייחסות לרבדים השונים של הטאי צ'י
ברובד הפיזי התנועה מביאה למודעות את הקשרים בין החלקים השונים של הגוף ומחזירה לנו את איכות התנועה ההרמונית מוציאה מן הכוח אל הפועל את המשפט מהכתבים הקלאסים של הטאי צ'י "הכוח מגיע מהרגליים נשלט ע"י האגן ומתבטא באצבעות"
ברובד הנפשי התנועה הזורמת יוצרת רגיעה מורידה מתח ומכניסה שלווה
ברובד הרוחני כאן אני מעדיף לא לפרט ולא להיכנס לתיאורים בכדי לא להיכנס או להכניס למלכודת.
פרוט זה הוא חלקי ביותר ואינו מסביר לעומק את התרגול.
תרגילי היסוד הם המפתח לתנועה גם לתבנית וגם לצ'י קונג גם למדיטציה בתנועה וגם ללחימה. בכל אומנויות הלחימה ישנם תרגילי יסוד העוזרים למתרגל להבין את עקרון התנועה באומנות בה הוא עוסק
Ba Guazhang
 Xing Yi

לכל אומנות ולכל מורה יש את הדרך שלו להבין ולהעביר את תרגילי הבסיס. אלו הן אבני היסוד לאימון ולחיזוק הגוף ולמרות שלכול שיטה יש מאפיינים פרטיים ,תרגילי הבסיס אמורים לשפר לנו יכולות גופניות גם בתחומים אחרים.
אז פעם הבאה לפני שהבעת השעמום עולה על פניכם, תחשבו כיצד התרגול יכול לתרום