יום שבת, 5 באפריל 2014

הציד הלוחם ומה שבינהם



אומנות לחימה כשמה כן היא תצוגה לפעמים ראוותנית למדי של יכולות פיזיות כאלו או אחרות אשר מקשרים לנו אותן עם התמודדות וקרב. היכן נראה בעל חיים המבליט את נוכחותו לפני התמודדות? נכון תופעה זו קיימת ,כאשר הזכר מתמודד עם זכר אחר בן אותו מין ואין זה משנה עם זה אוכל עשב או טורף כל אחד נאבק על תשומת הלב של הנקבה או על טריטוריה. לא כך כאשר בעל החיים צריך לשרוד ,מדובר במקרה של טורפים, הוא הופך לצייד מקטין נוכחות ומגביר יעילות, כל חושיו דרוכים, תנועותיו קטנות ובלתי מורגשות כמעט. עד לרגע שהוא מתנפל על החיה. אז הוא פועל במהירות ובעוצמה במטרה אחת להכריע. לדעתי כך המצב גם באומניות הלחימה התנועות המרהיבות והאקרובטיות הקרבות עם התנועות היפות והבעיטות המרהיבות תפסו מקום חשוב ברגע שפחות נדרשו להן בלחימה אמתית כאשר העיסוק באומניות הלחימה הפך לעיסוק לשעות הפנאי להתפתחות פיזית ומנטלית או לספורט. שיטות הלחימה  כמו ביחידות העילית של הצבא הנן פשוטות ויעילות ביותר. המטרה להביא להכרעה במינימום מאמץ ורעש. במצבים אלו אין מקום לראוותנות גם אם הטכניקות יכולות להיות דומות ואף זהות לטכניקות הנלמדות בבתיה"ס לאומנויות הלחימה הגישה לביצוע שונה דוגמה חלקית לכך אפשר לראות בקרבות 'השוט פייט' אשר בהן החוקים מעטים והלוחמים מגעים מסגנונות שונים. התנועות מועטות וקטנות והאכזריות רבה כי המטרה היא לנצח כמעט בכל מחיר ,כל הטכניקות היפות נעלמות ונשארות התנועות המבוססות על התנועה הטבעית של האדם אשר אפשרו לגזע האנושי לשרוד. אבל האם אין מקום לאמנות הלחימה כמו שהן נעשות היום? בהחלט שכן לדעתי הן כלי פיזי ומנטלי מדהים להתפתחות בכל הרמות ולא בכדי במזרח הרבה מנזרים ממשיכים את האימונים למרות שאין להם שימוש בקרב.