יום רביעי, 19 בפברואר 2014

ממה הם מפחדים - מאת ארל מונטגיו


מאסטר אמיתי הוא אחד אשר מאפשר לתלמידיו או תלמידותיו להתאמן עם כל אחד אחר. אם ה'מאסטר' בטוח/ה ביכולתו ובשיטתו, אז הוא יהיה בטוח שהתלמידים שלו יחזרו אליו ולא יחפשו להצטרף למשהו אחר.וגם אם הם כן יצטרפו אל למאסטר להצטער או לקנא במורה האחר, עליו רק לשמוח בשביל התלמיד כי הוא מצא משהו שהוא יכול להתקדם אתו.לרוע המזל, אין הרבה מאסטרים אמיתיים כאלה ששמים בצד את האגו למען טובתו והתקדמותו של התלמיד.כאשר אנחנו מזדקנים ובתקווה גם מחכימים ,אנחנו משתחררים מהתפיסה ששיטתנו היא הטובה ביותר,בידיעה שיש מורה לכל תלמיד.חלק מהתלמידים ילמדו יתר ממורה אחד מאשר מהאחר וכל אחד מוצא בדרך כלל את המורה הראוי לו. לי יש את התלמידים שלי כאשר לאחר יש את שלו ואני לא מקנא כי לו יש 5000 תלמידים מפני שתלמידים אלו ראויים לאותו מורה באותו זמן. אם משהו מתלמדי רוצה להתאמן אם מורה אחר, זה בסדר. לי לא איכפת אם תלמדי חושבים כי משהו אחר הוא יותר טוב או בעל ידע רב יותר, אני שמח בשבילם שמצאו סוף סוף את המורה האידיאלי עבורם. המסטר האמתי אינו דואג מה אחרים אומרים עליו מכיוון שהוא בטוח ביכולתו ובדרך הלימוד שלו ופשוט ממשיך בדרכו שהיא שונה מדרכם של מורים אחרים.למיד הבכיר ללמד אותם את הדרך.אם אנחנו רוצים להיות קפדנים בכל נושא הירושה האם לא הבן הבכור יהיה זה שירש את השיטה? אדם זה יהיה הקרוב ביותר למקור בגלל שהוא חי יותר זמן עם אביו. אדם שהוא נכד או נכדה של המורה לא יוכל לטעון לכתר' עד שכל הדור שמעליו ימות ואז זה יהיה במרחק של דור נוסף מהמקור.רב האנשים יודעים שליאנג צ'אנג פו היו 3 בנים נוספים חוץ מ'יאנג שאו צ'אנג'(1985-1909) אבל אף אחד מהם לא למד לאורך תקופה אם יאנג צ'אנג פו פרט לאחד מהם שחי עד היום בסין והיה אמור להיות "היורש" החוקי של הסגנון וכל המלחמות הפנמיות שבעולם לא יוכלו לשנות את העובדה הפשוטה שהמבוגר בן הבנים של הגראנד מאסטר שעדיין מתרגלים את השיטה, הוא למעשה מנהיג הדרך. אבל למעשה אין זה משנה מי טוען לשיטה, מה שמשנה זה מה שהם מלמדים.י יכול לספר שבזמן ביקורי אצל יאנג שאו צ'אנג בסין בשנת 1981 ראיתי אצלו לוח שעליו רשומים שמותיהם של שלושת תלמידיו וזה הכול.מה שאני יכול להגיד זה שכל אחד שמונע מתלמידיו לפחות לראות מה מורים אחרים מלמדים אינו בטוח ביכולתו ובהוראתו, לכן אינו יכול להיקרא מאסטר אמיתי.