יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

המורה שלי ,למשל.כששאלו אותו על הארה , סיפר על כאב הברכיים שלו

מורים יש להם פנים רבים.יש מורה רהוט לשון ומעורר השראה.
יש מי שיושב על כס מלכות, עוטה גלימה לבנה, זרי פרחים וכל השאר.
יש מורה צנוע . יש יהיר. יש שתובע להטיל ספק ואין בליבו ספק.
יש שבוזז את כספם של תלמידיו ואת תומתם. ויש שמיטיב איתם מאוד.
יש מורה שעושה את תורתו, ויש שסוחר בה בזול. יש שמצביע על תוכנית הבריאה,
ויש שיודע את הדרך לגאולה. יש שרושף בלשונו ויש שדובר בלחש . יש מורה
שמצליף. יש מורה שמחבק
ויש מורה שמשחק עם לידים. פוחד, מזיע, נכשל, חובש כובע בייסבול
מביט ברגליו הדקות לעת זקנה, מתבונן ברשת היתושים, בברווז ששט במים
הוא איש. שמלמד, לפעמים
הוא לא יכול לעשות את קפיצת הדרך או לרחף באוויר
לרסק קירות בצעקה, לחלק מנטרות
לרקוח שיקוי פלא, להעניק או לחיות חיי נצח
בעצם הוא לא ממש מורה. הוא יודע שמחה וצער
וכששואלים אותו על הארה
הוא מספר על כאב הברכיים שלו
הוא מתאהב, גם בזקנתו
מעשן ושותה לפעמים,  אפילו אוכל בשר פה ושם. לוקק גלידה
הוא רוחץ את רגליו, מתקין את מושבו ויושב לאכול
וכשהוא שבע, הוא מניח את הכף
הוא מתעטש כשהוא מצונן, וגם פוחד מן המוות
שברירי בבדידותו, וגופו תשוש לעת ערב
ציוני הדרך מראים לו את הדרך לכפר לא להארה
הוא רואה סיגלית , ולא מטריח אותה בתורת הבודהה
בחורף, הוא עוטף את הבדידות בשרוול הבד, שלא יהיה לה קר
וכשהוא משחק עם ילדים הוא לא רוצה שזה יגמר
סתם איש, וזו תורתו. שלמה בפגמיה. ואינה בֹּושה
                                                             יעקב רז – "כך שמעתי"