‏הצגת רשומות עם תוויות בודהה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בודהה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 13 במאי 2014

מי צריך את הסבל הזה


בודהיזם (או "תורת הבודהה") היא אורח חיים ודת המושתתים על הדרכותיו של גאוטמה בודהה, שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה, כאשר מטרתו הסופית הייתה הפסקת הסבל האנושי.

דמות בודהה מתאילנד
הבודהיזם שם את הדגש על דרכו האינדיווידואלית של האדם להגשמה (במקום על אלוהים או ישות חיצונית, או משנה חברתית/תרבותית כפי שעושות ברוב המקרים דתות אחרות). על-פי השיטות שמציע הבודהיזם, אדם החפץ להכחיד את הסבל או להשתחרר יפעל על פי הנחיותיו של בודהה כפי שהן באות לידי ביטוי בדרך המתומנת, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב אחר.
מקור הבודהיזם בהודו, אולם רוב הבודהיסטים היום מתגוררים במדינות אחרות במזרח ודרום אסיה. יש מיעוט בודהיסטי הולך וגדל גם באירופה וצפון אמריקה. גרסאות שונות של ההשקפה הבודהיסטית משקפות את תרבותן של המדינות שאליהן הגיע.
המושג בודהה (סנסקריט: "זה שהתעורר") אינו כינויו של אדם מסוים אלא כינוי למי שהגשים את הדרך הבודהיסטית והשתחרר. גאוטמה מייסד הבודהיזם, היה הבודהה הראשון, שהראה את הדרך.
"בודהיזם" הוא הכנוי הנפוץ לכל הזרמים השונים. הבודהיסטים עצמם משתמשים לרוב במונחים אחרים. למשל המילה "סאסנה" מתייחסת למה שלימד גאוטמה, "דהרמה" (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע, או מה שלימד גאוטמה. בטיבט ובחבלי הודו המאוכלסים על ידי פליטים טיבטיים קוראים ללימודי בודהיזם בשם "צ'ו". (ויקיפדיה)
_______________________________________________________________________
בסוף השבוע האחרון עלה נושא "הסבל" בעין הבודהיזם במספר שיחות שונות כאשר אני שיתפתי את דעתי ותחושותיי לגבי הנושא. ממה שהבנתי אחד הגורמים לסבל היא התשוקה ל: למיטב הבנתי המוגבלת גם התשוקה להארה יוצרת סבל. אבל מהו סבל ניסיתי לברר לעצמי מהיא אותה חוויה שאנחנו קוראים לה סבל אשר לפי הבודהיסטים כולנו סובלים וגם צריכים להשתחרר מזה. מה שיכולתי למצוא כי סבל הוא חוויה לא נעימה שממד הזמן הוא מרכיב חשוב בה וכן זיכרון .אנסה להסביר את ההבנות שהיו לי. כאב הוא תחושה שכל אחד מאתנו חווה אבל הוא לא נתפס כסבל בגלל משכו הקצר יחסית כאשר הוא הופך לכרוני יותר אנשים יגדירו אותו כסבל  גם אובדן מות אדם קרוב גורם לכאב כאב של פרדה הוא הופך לסבל רק כאשר אנחנו בתודעתנו מחיים כל רגע מחדש את חווית האובדן . כאב, עצב אינם סבל, הם חוויות החיים הם דבר בלתי נמנע וחשוב, גרירת אותם חוויות בתודעה הופכת אותם לסבל וזה המקום לשינוי ועבודה אבל ברגע שלעבודה יש מטרה נשגבה ואוטופית של מצב מאושר תמידי שניקרא הארה אנחנו יוצרים שוב סבל כי יצרנו רעב למשהו שנתפס בעניינו כאושר העלאי שלעולם כנראה לא נשיגו כי רק יחידי סגולה זכו לכך לדעתי הלא ממש מלומדת הרבה מתוך חווית הארה נחווה כשנרפה גם מהרצון הזה  

יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

פתגם







כאשר יש לך שתי כיכרות לחם, מכור אחת וקנה פרחים, כי גם הנשמה זקוקה למזון 

Zorba the budha

ישבתי עם חבר ודנו בעניינים הנמצאים ברומה של רוחניות, על מדטציה ודת יוגה וטאי צ'י . שפכתי עליו את כל אני מאמין ה"רוחני" שלי והמסכן רק הקשיב ואז הוא עצר את שטף דיבורי וסיפר "אתה יודע, לפעמים כשאני עושה הליכה מוקדם בבוקר ישנם רגעים שאני מרגיש זריחה אני נעלם, אין הולך אין שמש יש רק זריחה" וואו זו חווית המדיטציה אמרתי בהתפעלות, לגמנו מהבירה אכלנו מנקניקית הבוטיק ושתקנו עד שהמלצרית הגיעה והגישה חשבון עם חיוך.

יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

"ציר מרכזי" כאיכות פסיכוסומטית


מושג המגיע מאומניות תנועה וטיפול שונות הבא להציג תנועה פיזית ואנרגטית של האדם כלפי "מרכז פסיכולוגי"  ואל עבר ציר מרכז הכובד של הגוף והתנועה.
"המרכז הפסיכולוגי של אדם" אינו מרכז פיזי כל שהוא אלא מצב נפשי של איזון רגשי מימנו האדם פועל . זהו מצב נפשי שבו האדם מרגיש נוח כדי לפעול באינטראקציה עם הסביבה ללא תחושה של אובדן זהות עצמי. מצב רגשי זה מלווה בתחושה פיזית שלדעתי (לא מצאתי מחקר התומך או שולל את הנושא) יכולה גם להוביל אל החוויה הנפשית.
הציר המרכזי
"הציר המרכזי "הוא הקו המחבר בין הנק' הגבוה בגולגולת הBAI HUEI  לבין הנק' הנמוכה בגזע הגוף הHUE YIN  הנמצאת  בין איבר המין לפי הטבעת וממשיכה כלפי מטה אל האיזור בין כפות הרגליים בקו אחד עם הגבול הפנימי של העקב. ציר זה עובר בסמוך לקימורי עמוד השדרה ובהתאמה גם דרך מרכזי האנרגיה השונים , הטאן טיינים לפי הסינים או הצ'אקרות לפי ההודים

הטאן טיינים ומיקומם בגוף

עלינו לזכור שמעבר הציר בצורה זו קורה רק בעמידה אידיאלית של לחבוק את העץ ותנועות שונות ממקמות את הציר אחרת. אנחנו יכולים לראות שסביב ציר זה מתחוללות תנועות הגוף וכמו כן הוא מאחד את מרכזי האנרגיות תנועת הסיבוב באגן מתחוללת ברמת הטאן טיין התחתון תנועת הסיבוב של הגוף מתחוללת באזור חוליות L4L5 תנועת הציר של הראש C1C2נמצאת בקו הטאן טיין העליון (כאשר הסנטר מתכנס מעט פנימה כמו  העמידה בצ'י גונג ). גם הגישה האנרגטית ההודית המדברת על סידור של "גלגלי האנרגיה" מתיחסת למיקומים לאורך הציר אבל בהתיחסות שונה.
תנועה "הבאה" מהציר מתאפשרת רק כאשר שרירי הגוף והגפיים נמצאים  בשווי משקל דינמי בין מתח להרפיה  ויכולים לתרגם את התנועה הצנטריפוגלית המגיעה ממרכז הגוף . איזון דינמי זה הוא תנאי הכרחי לביצוע תנועה הרמונית . להרפיה כזו יש השפעה נפשית ופיזית המאפשרת תנועה חופשית של הצ'י בגוף.  מתוך ניסיוני האישי ומתוך התבוננות בתנועתם של אחרים, איכות זו של תנועה קשה להשגה, והסיבה לכך לדעתי 1)מבחינה פיזית  בגלל שגישתנו הרגילה לתנועה  מוכוונת מטרה  גישה זו לתנועה יוצרת תנועה המרוכזת בתוצאה מהירה והרבה פעמים ללא התחשבות בפיזיולוגיה ובמכניקה הטבעית של גוף האדם. דוגמאות קיצוניות לתנועה מסוג זה אפשר לראות בספורט התחרותי ,באומניות לחימה  הכופות מבנה  אחיד לתנועה ולביצוע כאשר כל תנועה מכוונת לישום  מסוים והמדד הוא  יעילותה בהתמודדות או קרבתה להגדרות הביצוע של המאמן. אלו הן כמובן דוגמאות ברורות הך  הן יכולות לשפוך אור גם על תנועות אחרות אותן אנו מבצעים בחיי היום יום. שנוי אופי התנועה מתנועה חיצונית לתנועה פנימית או לתנועה מהציר הוא תהליך ארוך שבמהלכו משיל המתרגל הרבה מהרגלי התנועה אותן רכש לאורך השנים. במהלך התרגול על הגוף והגפיים להיות באיזון דינמי  גם בתנועות מורכבות האפקט הפיזי הנפשי והאנרגטי של התנועה יורגש כמעט מיד . בכדי לנוע באופן כזה  עלינו להתמקד בתנועה ללא מחשבה על מטרה או יישום מה שמקשה על לימוד התנועה  כביכול יורדת רמת השליטה בתנועת הגפיים . אבל לא כך הדבר, נוצרת מערכת בקרה חדשה  , פנימית, המתמקדת באיכות התנועה ובהתאמתה לתנועת הציר ולהמצאות הגוף במינימום מאמץ ומינימום התנגדות לביצוע לפי שיטת בקרה זו נראה שבתבנית של סגנון היאנג יש מספר תנועות המנוגדות לתנועה הטבעית ויתכן ובעבר תנועות אלו בוצעו אחרת.  דרך זו לפיתוח איכות של תנועה לפני ההבנה של השימוש שלה מודגשת באומניות לחימה פנימיות. לאדם המעוניין בשיטה המובילה במהירות ליעילות בקרב וזאת במידה והוא ספורטאי המשתתף בתחרויות או איש בטחון הנדרש לכך בעבודתו או אדם המחפש תחושה של ניצחון על אחרים  דרך זו אינה מתאימה. לאדם השואף לשפר את ההרמוניה עם עצמו ועם הסביבה, והשואף להגיע לניצול מלא יותר של הפוטנציאל הטמון בו דרך זו בהחלט תיתן מענה לצרכיו.
כאשר הגוף נמצא "grounding" זאת אומרת טונוס השרירים המיצבים מאוזן המפרקים נינוחים וישנה תחושה של הישענות על הקרקע אנחנו נמצאים גם בcentering.

יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

"מדריך הטרמפיסט אל האושר"



"אז אם תפגוש בדרך את מדריך האושר
הרוג אותו
או חבק אותו
אבל אל תאמין להבטחות האושר שלו
אין לו אושר בתרמיל 
מה הוא יודע

גם הוא מתקשה לקבוע פגישה עם האושר"
יעקב רז "כך שמעתי"

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

שעור עצמי


קבלתי מעצמי שעור היום. תקופה ארוכה אני מספר לעצמי ולסובבים אותי כמה אני מתחבר למושג הסיני שאומר כי "הספרים הם שאריות של דברי המורה כי את הדברים החשובים הוא אמר" בטוח שזה לא הניסוח המקורי אבל זו רוח הדברים. אז כפי שאתם רואים חזרתי לכתוב  מכיוון שאני בונה אתר חדש ומעביר את החומר הישן לבלוג, ומפעם לפעם משתרבבות לי כמה מילים. אז כך בבואי לארגן את החומר הישן חיפשתי מעין שיר שכתבתי על צ'י קונג מאוד אהבתי את השיר ולדעתי במיוחד כי קבלתי עליו ביקורות טובות מאנשים שאני מחשיב, חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי, מצב רוחי נעכר ניסיתי לחפש ברשומות ישנות בפנקסים ובמחברות והעלתי חרס בידי. כל אחה"צ נחרב לי נכנסתי לאבל על השיר למרות מצב הרוח העגום תרגלתי נושא מסוים בטאי צ'י ותוך כדי התחלתי לצחוק, צחקתי על עצמי איך נצמדתי למילים הכתובות אפילו לא של מורה אלא של עצמי.

יום ראשון, 10 בנובמבר 2013

לא לעשות- מדיטציה


הי! שמח שהצטרפתם אלי למסע קצר אל המרחב הפנימי שלנו. לפני שאתם ממשיכים לקרוא עצרו רגע עצמו את העניים והתבוננו פנימה הקשיבו לקול הפנימי שבכם ההוגה את המילים שקראתם או נותן מילים למחשבות לרעיונות ואפילו קורא לחפצים בשם. עכשיו פקחו את העניים ונמשיך את המסע שלנו ונדבר על אותו דיבור פנימי.
שפת הדיבור נרכשת ללא מאמץ כמעט ולכן איננו מצליחים לתת את הדעת על חשיבותה בארגון חיינו החברתיים והפנימיים. השפה מאפשרת לייצג ע"י סמלים את המציאות החיצונית והפנימית ולהגיש אותם לתודעה. היא מאפשרת לנו להגדיר את עצמנו. מי שמכיר בהרבה מתורות המזרח וגם בחלק מהדרכים הרוחניות שהתפתחו במערב נדרש התלמיד לשאול "מי אני?" ומכאן מתחיל תהליך מסע מילולי של הגדרות כאלו או אחרות שמטרתו להביא לשינוי בתודעה. אבל עצם השאלה היא גם הצורך שלנו ליצור הגדרה במערכות יחסים חברתיות זו גם הדרך בה אנו מציגים את עצמנו במהלך יצירת קשר. בעזרת 44 פונמות (צלילים) הניתנים להרכבה באין סוף אפשרויות אנחנו "בוראים" את עולמנו. השפה הפנימית או הדיבור הפנימי נדרש בכדי לאפשר לנו הזדהות וזהות, תכנון מהלכים, ניתוח מצב יצירת קוד עקרונות התנהגותי פנימי, בסיס לפעולה, כולנו מכירים את הילדים שנותנים לעצמם הוראות פעולה בדיבור בכדי לכוון את עצמם בתוך הפעולה שהם עושים או את הנואם שלפני הנאום מאחורי הקלעים ממלמל לעצמו מילות עידוד. בקיצור לא היינו מגעים כחברה וכבודדים למקום בו אנו נמצאים ללא השפה הפנימית והחיצונית. אבל התלות הזו שאינה ניתנת לניתוק גם מרחיקה אותנו היא מרחיקה אותנו מתחושת החוויה שאין לה הגדרה תחושת הראשוניות תחושת פעימת החיים ללא מילים ושלא נשלה את עצמנו לא נצליח לשהות ללא דיבור פנימי אלה מספר שניות בלבד כי ברגע שנחווה את התחושה של השקט את המרחב שבין המילים נספר לעצמנו שאנחנו חווים את החוויה וכבר התחברנו שוב לדיבור הפנימי. מה שאני מזמין אותי ואתכם לנסות לחוות את המרחב בין המילים וללגום את התחושה המשכרת של אותו רגע אותה שנייה מבלי לצפות או לחמוד להאריך אותה כי לדעתי הדבר בלתי אפשרי.
מבחינת חקר המוח התברר שבסריקות PET האזור המופעל בזמן דיבור פנימי במוח הוא הקליפה המצחית השמאלית התחתונה אותו איזור המופעל גם כשאנו מדברים בקול.

יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

המורה שלי ,למשל.כששאלו אותו על הארה , סיפר על כאב הברכיים שלו

מורים יש להם פנים רבים.יש מורה רהוט לשון ומעורר השראה.
יש מי שיושב על כס מלכות, עוטה גלימה לבנה, זרי פרחים וכל השאר.
יש מורה צנוע . יש יהיר. יש שתובע להטיל ספק ואין בליבו ספק.
יש שבוזז את כספם של תלמידיו ואת תומתם. ויש שמיטיב איתם מאוד.
יש מורה שעושה את תורתו, ויש שסוחר בה בזול. יש שמצביע על תוכנית הבריאה,
ויש שיודע את הדרך לגאולה. יש שרושף בלשונו ויש שדובר בלחש . יש מורה
שמצליף. יש מורה שמחבק
ויש מורה שמשחק עם לידים. פוחד, מזיע, נכשל, חובש כובע בייסבול
מביט ברגליו הדקות לעת זקנה, מתבונן ברשת היתושים, בברווז ששט במים
הוא איש. שמלמד, לפעמים
הוא לא יכול לעשות את קפיצת הדרך או לרחף באוויר
לרסק קירות בצעקה, לחלק מנטרות
לרקוח שיקוי פלא, להעניק או לחיות חיי נצח
בעצם הוא לא ממש מורה. הוא יודע שמחה וצער
וכששואלים אותו על הארה
הוא מספר על כאב הברכיים שלו
הוא מתאהב, גם בזקנתו
מעשן ושותה לפעמים,  אפילו אוכל בשר פה ושם. לוקק גלידה
הוא רוחץ את רגליו, מתקין את מושבו ויושב לאכול
וכשהוא שבע, הוא מניח את הכף
הוא מתעטש כשהוא מצונן, וגם פוחד מן המוות
שברירי בבדידותו, וגופו תשוש לעת ערב
ציוני הדרך מראים לו את הדרך לכפר לא להארה
הוא רואה סיגלית , ולא מטריח אותה בתורת הבודהה
בחורף, הוא עוטף את הבדידות בשרוול הבד, שלא יהיה לה קר
וכשהוא משחק עם ילדים הוא לא רוצה שזה יגמר
סתם איש, וזו תורתו. שלמה בפגמיה. ואינה בֹּושה
                                                             יעקב רז – "כך שמעתי"