בודהיזם (או "תורת הבודהה") היא אורח חיים ודת המושתתים על הדרכותיו של גאוטמה בודהה, שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה, כאשר מטרתו הסופית הייתה הפסקת הסבל האנושי.
הבודהיזם שם את הדגש על דרכו האינדיווידואלית של האדם להגשמה (במקום על אלוהים או ישות חיצונית, או משנה חברתית/תרבותית כפי שעושות ברוב המקרים דתות אחרות). על-פי השיטות שמציע הבודהיזם, אדם החפץ להכחיד את הסבל או להשתחרר יפעל על פי הנחיותיו של בודהה כפי שהן באות לידי ביטוי בדרך המתומנת, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב אחר.
מקור הבודהיזם בהודו, אולם רוב הבודהיסטים היום מתגוררים במדינות אחרות במזרח ודרום אסיה. יש מיעוט בודהיסטי הולך וגדל גם באירופה וצפון אמריקה. גרסאות שונות של ההשקפה הבודהיסטית משקפות את תרבותן של המדינות שאליהן הגיע.
המושג בודהה (סנסקריט: "זה שהתעורר") אינו כינויו של אדם מסוים אלא כינוי למי שהגשים את הדרך הבודהיסטית והשתחרר. גאוטמה מייסד הבודהיזם, היה הבודהה הראשון, שהראה את הדרך.
"בודהיזם" הוא הכנוי הנפוץ לכל הזרמים השונים. הבודהיסטים עצמם משתמשים לרוב במונחים אחרים. למשל המילה "סאסנה" מתייחסת למה שלימד גאוטמה, "דהרמה" (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע, או מה שלימד גאוטמה. בטיבט ובחבלי הודו המאוכלסים על ידי פליטים טיבטיים קוראים ללימודי בודהיזם בשם "צ'ו". (ויקיפדיה)
_______________________________________________________________________
_______________________________________________________________________
בסוף השבוע האחרון עלה נושא "הסבל" בעין הבודהיזם במספר שיחות שונות כאשר אני שיתפתי את דעתי ותחושותיי לגבי הנושא. ממה שהבנתי אחד הגורמים לסבל היא התשוקה ל: למיטב הבנתי המוגבלת גם התשוקה להארה יוצרת סבל. אבל מהו סבל ניסיתי לברר לעצמי מהיא אותה חוויה שאנחנו קוראים לה סבל אשר לפי הבודהיסטים כולנו סובלים וגם צריכים להשתחרר מזה. מה שיכולתי למצוא כי סבל הוא חוויה לא נעימה שממד הזמן הוא מרכיב חשוב בה וכן זיכרון .אנסה להסביר את ההבנות שהיו לי. כאב הוא תחושה שכל אחד מאתנו חווה אבל הוא לא נתפס כסבל בגלל משכו הקצר יחסית כאשר הוא הופך לכרוני יותר אנשים יגדירו אותו כסבל גם אובדן מות אדם קרוב גורם לכאב כאב של פרדה הוא הופך לסבל רק כאשר אנחנו בתודעתנו מחיים כל רגע מחדש את חווית האובדן . כאב, עצב אינם סבל, הם חוויות החיים הם דבר בלתי נמנע וחשוב, גרירת אותם חוויות בתודעה הופכת אותם לסבל וזה המקום לשינוי ועבודה אבל ברגע שלעבודה יש מטרה נשגבה ואוטופית של מצב מאושר תמידי שניקרא הארה אנחנו יוצרים שוב סבל כי יצרנו רעב למשהו שנתפס בעניינו כאושר העלאי שלעולם כנראה לא נשיגו כי רק יחידי סגולה זכו לכך לדעתי הלא ממש מלומדת הרבה מתוך חווית הארה נחווה כשנרפה גם מהרצון הזה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה